סלקום ישראל בע"מ נ' מורו

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע תובענה ובקשה להארכת מועד להגשתה. אלו נדונו לפניי ביום 25.2.14.

עסקינן בתביעה בסכום קצוב בגין שירותי טלפון סלולארי אשר, לטענת המשיבה, המבקשת צרכה מבלי לשלם עבורם, בסכום של 11,743 ₪.

התביעה הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל עוד בשנת 2011, האזהרה הומצאה למבקשת, והמועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 11.11.11. המבקשת הגישה התנגדות ביום 30.11.11, קרי – באיחור של 19 יום. ההתנגדות הוחזרה למבקשת, בצירוף החלטת רשם ההוצאה לפועל, לפיה לאור האיחור על המבקשת לצרף בקשה להארכת מועד. התנגדות נוספת, בצירוף בקשה להארכת מועד, הגישה המבקשת כשנתיים לאחר מכן, ביום 24.10.13.

בהתנגדות שהוגשה טענה המבקשת, כי חלתה, והייתה בדיכאון בגלל תביעה זו. מסיבות אלו, ובשל מצבה הכלכלי הקשה, לטענתה, עותרת המבקשת להארכת מועד. בדיון שהתקיים לפניי ציינה המבקשת, כי אכן קיבלה את ההחלטה המורה לה להגיש בקשה להארכת מועד בשנת 2011, אך, לטענתה, היתה המומה מהתביעה ומהשקרים שבה, ולכן חלף זמן רב כאמור עד להגשה החוזרת של ההתנגדות.

התביעה הוגשה, כאמור, בסכום גלובאלי של כ-11,000 ₪, ללא פירוט של מרכיבי התביעה. על פי דברי ב"כ המשיבה, מדובר בתביעה המורכבת מעלות שלושה מכשירים שהמבקשת רכשה, בסכום של כ-6,000 ₪, דיבורית בסכום של כ-850 ₪, חשבוניות בגין שימוש שוטף במכשירים בסכום של כ-1,700 ₪, וקנסות בגין יציאה ממסלול ההתחייבות בסך כ-2,500 ₪.

על מנת לסבר את האוזן יוער, כי נכון להיום, לאחר נקיטת הליכי הוצאה לפועל, צירוף הפרשי הצמדה וריבית וזקיפת שכ"ט עו"ד, קיימת בתיק ההוצאה לפועל יתרת חוב העולה על 17,000 ₪.

לטענת המבקשת, למעשה לא עשתה שימוש במכשירים שרכשה, אלא למשך תקופה קצרה ביותר. המבקשת אינה מאשרת את חשבוניות השימוש, לפיהן נעשה שימוש של ממש בכל המכשירים במשך תקופה של שלושה חודשים, ולטענתה – בעוד ההסכם נערך ב-22.7.10, הרי שכבר בתחילת אוגוסט נותקה משירותי המשיבה. עוד טוענת המבקשת, כי עלויות המכשירים כפי שצוינו על ידי ב"כ המשיבה אינן העלויות שהוסברו לה במעמד חתימת ההסכם, ולטענתה סברה כי היא רוכשת מכשירים בעלות כוללת של כ-3,500 ₪ בלבד. המבקשת שילמה חשבונית אחת, בסכום של 783 ₪, כאשר לטענתה, סיכמה עם המשיבה שעבור שלושת המכשירים יחד תשלם סכום חודשי של כ-300 ₪ בלבד, ובניגוד לכך הגיעו חיובים העולים פי שניים על סכום זה. לטענתה, ביקשה להחזיר את המכשירים בסמוך לניתוק הקווים, אך המשיבה סירבה לכך.

לטענת המשיבה, בפועל נעשה שימוש בשלושת המכשירים, מחודש יולי ועד חודש אוקטובר 2010, כפי שעולה, לטענתה, מחשבוניות אותן הציגה לפניי. עלות המכשירים ננקבה בהסכם, וגם תנאי ההסכם, כפי שרשום בהסכמים (שהוצגו לפני ביהמ"ש לראשונה במעמד הדיון, ולא כחלק מכתב התביעה) אינם כטענת המבקשת.

המשיבה מתנגדת להארכת המועד להגשת ההתנגדות, וטוענת, כי לא הובא כל טעם שיצדיק זאת.

למרות האיחור הרב והבלתי מוסבר בהגשת ההתנגדות, אני רואה לנכון להורות על קבלתה, תוך הארכת המועד להגשתה עד למועד בו הוגשה בפועל.

אילו הגישה המבקשת את התנגדותה במועד, היה מקום לקבלה, נוכח טענותיה להפרת ההסכם מצד המשיבה. כידוע, בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, ניתן לקבל גם טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, קל וחומר – כאשר ההסכם עצמו לא צורף לכתב התביעה, ולמעשה לא ניתן להבין מכתב התביעה מה היו תנאי ההסכם, לשיטת המשיבה.

המכשלה היחידה העומדת בדרכה של המבקשת אל ביהמ"ש היא איחור של שנתיים לערך בהגשת ההתנגדות. מדובר באיחור ניכר, ללא ספק. אף על פי כן, סבורני, כי זה המקום לקבוע, שטענות ההגנה לגופן עשויות אף לשמש טעם להארכת מועד (ראה לעניין זה רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה). המבקשת ניצבת מול חוב גבוה יחסית ליכולתה, כשבפיה טענות הגנה ראויות, אך בשל חוסר הבנה, או אזלת יד שנובעת מסיבה אחרת, לא השכילה להגיש את התנגדותה במועד, או אף לעתור להארכת המועד בסמוך לאחר שנודע לה כי החמיצה את המועד. אינני סבורה כי המחיר שעליה לשלם הוא בחסימת דרכה אל ביהמ"ש, מבלי שטענותיה תשמענה, תוך שהיא נותרת בתחושה, שכלל לא קיבלה את יומה בביהמ"ש. כידוע, זכות הגישה לערכאות היא מזכויות היסוד בשיטתנו, ודחיית בקשותיה של המבקשת דנן מהווה פגיעה ממשית בזכות זו.

עם זאת, על המבקשת לשאת בהוצאות המשיבה בשל האיחור הרב בהגשת ההתנגדות. בנוסף, היות והמבקשת אינה חולקת על חלק מהחוב (עלות המכשירים – לשיטתה), הרי שיש ליתן נגדה כבר כעת פסק דין חלקי בגין אותו חלק של התביעה.

אשר על כן:

א. ההתנגדות עד לסכום של 3,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 800 ₪ - נדחית בזה.

ב. באשר ליתרת התביעה, ניתנת בזאת למבקשת רשות להתגונן. תצהירה ישמש ככתב הגנה.

ג. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בגין האיחור בהגשת ההתנגדות, בסך 1,000 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.